החלטה בתיק בש"א 104/05

1.         לפניי בקשה דחופה לעיכוב הליכי הוצל"פ במעמד צד אחד (בש"א 104/05).

2.         הבש"א נסמכת על כך כי במקביל אליה הוגשה תביעה למתן סעד הצהרתי על בטלות הליכים מעיקרה (ה"פ 4002/05).

3.         הרקע לשתי הבקשות הוא זה:

א.        ביום 2.5.96 הגיש משה גכט (שעזבונו הוא משיב 3 בפניי) ה"פ כנגד המבקשים בפניי, מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית ומושב רמת רזיאל, ובה עתר לכך כי העברת הזכויות במשק 11 ברמת רזיאל שהוקנו למשיבים 1 ו-2 ע"י המבקש במתנה וללא תמורה, הינה בטלה ומבוטלת, וזאת, לאור הפרת תנאי המתנה (ה"פ 634/96 של בית משפט השלום בירושלים; להלן - "המרצת הפתיחה בבית משפט השלום").

ב.         ביום 21.197, הוסכם בין הצדדים בבימ"ש השלום כי התביעה תהפוך לתביעה רגילה, יצורפו אליה משיבים 1 ו-2 שבפניי וכי ימונה בורר להכריע במחלוקות הכספיות בין הצדדים (ראה פרוטוקול שהתנהל בפני כבוד השופטת ח' בן עמי, בכהנה בבימ"ש השלום).

ג.         בשלב יותר מאוחר, ביום 30.4.97 הסכימו הצדדים כי הסכסוך ביניהם יועבר לבורר, כבוד השופט בדימוס מ' שלגי (ראה פרוטוקול והחלטה של כבוד השופט כרמי מוסק מיום 30.4.97).

ד.         הבורר נתן את פסק דינו ביום 7.8.01, וזאת לאחר שציין בהקדמה כי " פסק זה הוא סיומה של הידיינות ממושכת למדי בבוררות שלפניי, בין הצדדים" (להלן - "פסק הבורר") .

ה.        בית משפט השלום (כב' השופט כרמי מוסק) אישר את פסק הבורר ביום ל' סיון תשס"ב (10.6.02) בתיק בש"א 6786/01. בהחלטה מפורטת מתייחס כב' השופט  מוסק לכל טענות הצדדים וקובע לבסוף כי " לצדדים אני מורה לקיים את פסק הבורר על כל סעיפיו בשלמות" (פיסקה 23 להחלטה) .

ו.         המבקשים שלפניי הגישו בקשה לבית משפט השלום לתקן את פסק הבורר, בטענה כי הבורר שגה כאשר מתוך הסכומים שפסק חייב את המבקשים בסכום עודף של 50,000$ של עלות הפיתוח. בית משפט השלום (סגן הנשיא, כב' השופט  כרמי מוסק) דחה את הבקשה תוך חיוב המבקשים בהוצאות, מהנימוקים המפורטים בהחלטתו (ראה: החלטה מיום ט"ו כסלו תשס"ה (28.11.04) בבש"א 7980/04)). אזכיר רק את  דבריו בפיסקה 15 להחלטתו הנ"ל: " יתר על כן, אין בפי המבקשים נימוק של ממש לשאלה מדוע המתינו עם בקשה זו למעלה משנתיים לאחר שפסק הבוררות אושר, כאשר היה להם יומם בבית המשפט ובמסגרת אותו דיון תקפו המבקשים את פסק הבוררות".

4.         לאחר תום פרשת הדיונים בבית משפט השלום (הבאתי לעיל רק את תמצית המסמכים שצורפו לבקשה שבפניי; ייתכן והיו הליכים נוספים), פנו המבקשים לבית משפט זה היום בבוקר בשתי בקשות:

א.        בתיק העיקרי (ה"פ 4002/05), מבקשים הם להצהיר על בטלות ההליכים מעיקרא, כאשר כוונתם היא הן להמרצת הפתיחה בבית משפט השלום, והן לפסק הבורר.

ב.         בקשה דחופה במעמד צד אחד (בש"א 104/05) לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שהוגשו כנגד המבקש 1, וזאת עד למתן פסק דין בהמרצת הפתיחה לבטלות ההליכים בבית משפט השלום, שהוגשה במסגרת המרצת הפתיחה הנ"ל, 4002/05.

5.         הטענה המרכזית של המבקשים היא כי מדובר בחוסר סמכות עניינית.  המבקשים טוענים כי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום, וזאת על פי חלוקת הסמכויות בין בתי המשפט השלום והמחוזי, שכן ההליך בבית משפט השלום עסק בחכירה לדורות או בזכויות אחרות במקרקעין. בנוסף לכך, נטען כי שוויו של המשק הינו מעל הסכום המצוי בסמכות בית משפט השלום.

6.         לעניין הבקשה לעיכוב הליכים, נאמר כי המשך ביצוע פסק הדין עלול לשלול מהמבקש את יומו בבית משפט בטענה של חזקה חוסר סמכות עניינית ולפגוע בו. במיוחד הוא שם הדגש על עיקול המשכורת אותה אמור מבקש 1 לקבל היום. בעניין זה נאמר בסעיף 4 לבקשה כי  אם תעוקל המשכורת  " ייגרם לו נזק קשה, לעומת זאת במאזן הנוחות למשיבים ייגרמו נזקים קטנים יותר שאינם בלתי הפיכים".

7.         לאחר עיון בבקשה ובהמרצת הפתיחה, סבור אני כי הסיכויים של המבקשים בהמרצת הפתיחה הם נמוכים ביותר ומתקרבים לאפסיים, וזאת, על בסיס שני נימוקים אותם אציג עתה.

8.         הטענה כי המחלוקת בין הצדדים בשנת 1996 בדבר תוקף הסכם מתנה של יחידת משק, היא בסמכות בית משפט מחוזי, אינה נקייה מספקות. לא נטען כי הנכס רשום בלשכת רישום המקרקעין, ועל פי המצב הכללי של  המושבים באזור הרי יהודה, מדובר בזכות להירשם בעתיד כבעל זכויות קנייניות. זכות כזו מסווגת, אליבא דרוב הפסיקה, כמטלטלין ולא כמקרקעין (ראה: בר"ע (ת"א) 8602/86 לנצוט נ' לנצוט פס"מ תשמ"ז (ג) 438; פסק דין זה אושר בבית המשפט העליון - ראה: מ' דרורי,  "דירת  בני הזוג בפסיקתם של בתי הדין הרבניים ושל בתי המשפט האזרחיים", שנתון המשפט העברי , כרך  טז-יז (תש"ן - תשנ"א), עמ' 89, בעמ' 130, הערה 146).

9.         אשר לטענה כי מדובר בנכס ששוויו הוא מעל לסמכותו של בית המשפט השלום - עובדה זו לא הוכחה כלל ועיקר. משבחר התובע בשנת 1996 לפנות לבית המשפט השלום, גילה דעתו כי שווי הנכס הוא בסמכות בית משפט השלום, ואין לי נתונים אחרים הסותרים זאת.

10.       גם אם הייתי מקבל את טענתו הבסיסית של עו"ד אמיר אדהאן, ב"כ המבקשים, כי מדובר בחוסר סמכות עניינית, פסיקת בית המשפט העליון בשנים האחרונות קובעת באופן ברור כי יהיה זה בניגוד לעיקרון תום הלב להעלות טענות של חוסר סמכות עניינית לאחר שהדיונים באותו תיק נמשכו שנים רבות. אין כאן המקום להרחיב את הדיון בסוגיה זו, ואסתפק בהבאת הפסיקה והספרות הרלוונטיים לסוגיה זו: פרופ' דודי שוורץ, "תחולתו של עקרון תום הלב בסדר הדין האזרחי", עיוני משפט, כרך כא (תשנ"ח - 1998), עמ' 331-295, במיוחד בעמ' 328; ע"א 322/81 ינאי נ' ינאי, פ"ד לו(4), 365, בעמ' 375, הנשיא מ' לנדוי; בג"צ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול פ"ד לז(2), 1, בעמ' 9, השופט מ' אלון; ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1998)בע"מ נ' חמדאן פ"ד נ(5) 820, בעמ' 329, השופט ת' אור; ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה פ"ד נא   (2) 669, בעמ' 675, השופטת ד' ביניש; רע"א 6630/00 וועד נאמנים תל אביב-יפו נ' סילקו, פ"ד נו(6) 913,בעמ' 917, מפי השופטת א' פרוקצ'יה. וכן נאמרו הדברים בע"א 1662/9 חיים נ ' חיים פ"ד נו(6) 295, בעמ' 310 ואילך, מפי השופטת א' פרוקצ'יה - פסק דין זה הוזכר על ידי ב"כ המבקש בסעיף ג(5) לבקשתו; רע"א 11183/02 כלפה  נ' זהבי פ"ד נח(3) 49, מפי השופט י' טירקל. וראה גם מה שכתבתי בבר"ע 739/03 גאוני נ' כהן , שאושר בבית המשפט העליון ברע"א 10704/03 גאוני נ' כהן - השופט י' טירקל.

11.       המקרה שלפנינו חמור יותר מבחינות רבות מן האסמכתאות שהובאו לעיל. כפי שנאמר בפיסקה 3, ההליכים בבית משפט השלום החלו לפני כ-9 שנים, וטענת חוסר הסמכות לא הועלתה כלל עד היום. נזכיר גם כי "בסיבוב" האחרון בפני בית המשפט השלום, בו הוגשה בשנת 2004 בקשה לתיקון פסק הבורר משנת 2001, כבר  העיר כב' סגן הנשיא, השופט מוסק, על  איחור בהגשת בקשה כזו (ראה: הקטע המצוטט בפיסקה 3(ו) לעיל).